הקדמה הידע שלנו על מקורות הקפוארה הוא מוגבל וחלקי. עם ביטול העבדות בברזיל ב- 1888 החלו שלטונות ברזיל בהשמדה שיטתית של מסמכים וארכיונים מתקופת העבדות, בניסיון "לשפץ" את ההיסטוריה. כתוצאה מכך אבד תיעוד חשוב של ימיה הראשונים של האמנות. מה שבכל זאת ידוע לנו מבוסס על מסורות שעברו בעל פה מדור לדור, והרבה נותר מעורפל עד היום
קפואירה היא קרב, ריקוד, ספורט, משחק, הגנה עצמית, התעמלות, אומנות, חינוך גופני. קפואירה היא חיבור של ריקוד, קרב ומשחק. "זה קרב של רקדנים וריקוד של גלדיאטורים" (ג'יאס גומז)
העבדות הכפויה ותנאי החיים האכזריים הביאו את העבדים לנסות לברוח. רבים הצליחו והקימו קהילות קטנות באזורים מבודדים. בכפרי מקלט אלו, המכונים קילומבו (Quilombo), החלה כנראה להתהוות צורתה הבסיסית של הקפוארה כטכניקת לוחמה והגנה עצמית.
ברינבאו, פנדירו אטבקי, אגוגו, מעגל וכפיים, מה שיוצר את התחושה, את ההרגשה ואת המוזיקה, מה שיוצר לנו את המעגל של הקפואירה, השלב בו אנחנו באים בעצם לשחק את המשחק עצמו. בואו נלך אחד אחד שלא נתבלבל ונלמד קצת על כל כלי נגינה שלנו בהודה.. (מעגל)
המשחק של הקפוארה מתנהל בתוך מעגל ,מעגל זה הוא זכר לטקסים האפריקאים שהביאו עימם העבדים,בצד אחד של המעגל נמצאים כלי הקשה מסורתיים ושאר המעגל מורכב מקפואריסטים המוחאים כפיים לקצב המוסיקה והשירים.
.gif)
