נתחיל בכמה מושגים :

אתנוס – עם, עדה או קבוצה.

פולק פירושו עם, ו- ליר – פירושו תורה. תורת העם או ידע של עם. ידע העם מתייחס לתרבות בכלל, ולא רק לריקוד.בכלל זה נחשבים גם: סיפורי עם,מנהגים ואורחות חיים.

מהו הידע של העם? והתשובה המתבקשת היא האדם ועולמו. אהבה, קינה, יחסים, עבודה, מאבקים, טקסים פולחניים. את כל אלה מציגים ריקודי הפולקלור.

מי שברצונו לחקור וללמוד את הריקודים האלה טוב שלא יסתפק בלימוד הצעדים בלבד, אלא ישאל את עצמו על פשרם. האם אלו צעדים של איכר העובד את אדמתו? או של נווד צועני?של לוחם? או שמא של אשה בתקופת חיזוריה?

ריקוד פולקלור אינם רק צירוף של תנועות. הריקוד מספר לנו על לב העם והפסיכולוגיה שלו.

האם הריקוד הוא דינמי או פאסיבי? בוטה, חצוף או עצור? עצלן או חרוץ והאיפיונים הם רבים.

תוכלו למצוא ולהבחין בהבדלים אפילו במשקל דריכת כף הרגלבין ריקוד פולקלור אחד למשנהו...(ריקוד מקל לדוגמא).

ריקוד עממי הוא שליח של עמו ובא לתאר את האופי, של שבט או של אומה. הם מציגים את תנאי חייהם , אמונותיהםאו עבודתם ואת כוחו של האדם בכל אלה.

כאשר אנחנו צופים בריקוד עם, אפשר להבחין בנקל כי התנועות, הג'סטות והקצב טבועים בבני העם הרוקד אותו. הם מדברים את התנועות, חיים אותם. לא חיקוי ולא הדמיה. זה בטבע שלהם.

אם כך הכלל לבחינת ריקוד כריקוד פולקלור הוא: ריקוד עממי המעביר את התחושה של אותו עם או פלג מן העם. כל אלה מתקבלים בריקוד בביטויים שונים של תכונות אופי של העם, תולדותיו ומסורתו. מעבודתם, אורח חייהם ואמונותיהם. הסיפורת, המוסיקה, השירה והמחול אצל כל בני העמים מפיחים חיים חדשים במיתוסים של האומה ובמורשתה.

סוגים שונים של ריקודי פולקלור

הסוגים השונים של ריקודי עם הם:

ריקוד פולחן – נרקד על ידי שבטים בעיקר וזהו ריקוד מאגיה הנרקד בלהט ובאקסטאזה עד אובן חושים.(דוגמא ריקוד זאר או ריקודי טראנס).

ריקוד טקס – בשונה מריקוד הפולחן,נושא אופי מיסטיהקשור בדת. לעיתים מאופיין ברצינות ובכובד ראש בעל תכנים של קודש וחול. (דוגמא ריקוד סופי טקס הזיכר).

ריקוד חברה – הריקוד הציבורי או החברתי מהווה שעשוע לבני העם, בידור, הומור ומשחק.

בתוך ריקוד חברה ישנו עוד תת נושא והוא: ריקודי כפר- המציגים את יחס האדם אל אדמתו (הזורעים בדמעה ברינה יקצורו), עמל שאחריו מנוחה ושבתון, והתספקות במה שיש. הבית, המשפחה נחגגים במחול ובשירה.

התלבושות בריקודי הפולקלור

הריקוד העממי החברתי בעיקר לרוב מפצה על אורח חיים קשה. (ראו מצריים). התלבושות של הרוקדים לוקחות חלק נכבד בפעולת הסחה זו. התלבושות החגיגיות הינן כסות לעוני. הנשים מקושטות ושוזרות את שערותיהן או מפזרות אותן. רוקדות בשמלות וחצאיות ולעיתים אף יותר מחצאית אחת. צעיפים ומטפחות,כל אלהעוזרים להשכיח מלב הרוקדים את תלאות ועמל היום יום.

כאשר התלבושות היא אחידה או דומה לרעותה הדבר מסמל על אחדות ושיווין של המשתתפים בריקוד. ריקודי הקבוצות אחידים גם בצעדיהם. התלבושת המסורתית שאינה משתנה, היא מקבילה למסורת ומנהגים הנשמרים ועוברים על ידי העם מדור לדור.

ועוד לא דיברנו על נעליים.....

הריקוד העממי מתאפיין לא רק בתלבושת שלו, אלא גם בנעליו. לכל ריקוד צעדים המאפיינים אותו ונעל המותאמת לצעדים אלו. גם ריקוד ברגליים יחפות היא אמירה שאליה אתייחס בהמשך.

ניקח לדוגמא את הריקוד הקווקזי. הרקדנים הקווקזים נועלים מגף שאין לו עקב, עשוי מעור רך וגמיש וברכיות. מגפיים אלו הם סמל לצייד המתקרב אל קורבנו בצעדים חרישיים, עד להשגת מבוקשו.

אך אין דוגמא מוחשית לזו יותר מרקדנית הפלמנקו. הנעליים של הרקדנית מסמלים את הקשר עם האדמה ויחד עם זאת מגביהים את הרקדנית ומקנים לה אצילות.

ריקוד יחף – בריקודים רבים כף הרגל אינה זו שמובילה את הריקוד. הדגש הוא על איבר אחר בגוף.

זו אחת הסיבות מדוע ריקוד מסוים יירקד יחף. יחף, ללא נעליים הוא ביטוי גם ל"אינדיבידואלסטיות", ומתן חופש להיות טבעי וגופני. ראו כיום במחול המודרני הנרקד ברגליים יחפות.

ישנם גם מחולות אחרים הנרקדים ברגליים יחפות (במספר ריקודים הודיים) במקדשים, ואלא שייכים לרוב לטקסים דתיים בהם משילים את הנעליים לפני המקדש שאליו נכנסים.

צורות כוריאוגרפיות של ריקוד פולקלור

ריקוד פולקלור יכול להיות ריקוד של אחד, או ריקודי קבוצה.

נתחיל בריקודי קבוצה.

לריקוד קבוצה יש כמה מבנים או צורות:

ריקוד בשורה, ריקוד במעגל, טורים, זוגות, או חזיתי (כששתי שורות רוקדות אחת מול השנייה).

לכל אחד מהצורות האלה משמעות חברתית קבוצתית. אין ריקודי סולו. בכל ריקוד יכולים להיות כמה מבנים בו זמנית.הצורות המתחלפות תוך כדי ריקוד מעידות גם הן על כך שהריקוד העממי הוא קודם כל הנאה לרוקדיו ואינו זקוק לחוקים או מסגרת.

צורות ריקוד אלה מסמלות יותר מכל את האחדות ואת השמחה של בני העם להיות ביחד.

ריקוד במעגל– צורה המסמלת שיווין. בין אם הריקוד נרקד כאשר הפנים מופנות למרכז המעגל או כאשר הגב למרכז והפנים אל החוץ. כל אחד מהרוקדים נמצא בנקודה שווה ממרכז המעגל.

מעגל אומר אף התלכדות ושותפות. כולם ביחד.

ייתכן אף שמקור צורת המעגל קשור לריקודיים מיסטיים או פולחניים שבהם הכוונתה היתה להתמזג עם הקודש או לחילופין, להגן מפני כוחות עליונים.

ריקוד בשורה- בצורה הזאת יש סמן ימני וסמן שמאלי. (הקיצוני מימין והקיצוני משמאל) והם אחראים להתקדמות השורה. השורה היא ביטוי להחלטיות ורצון אחד ועל הקיצוניים להחזיק אותו.

קחו לדוגמא את ריקוד הדבקה ממדינות ערב, או ריקוד החלאי (תורכיה).

בשני ריקודים אלו הקיצוניים מחזיקים מטפחות בידיהם והם המובילים את השיירה. בדבקה אוחזים ידיים ובחלאי האחיזהביד של השני היא עם הזרת.

שורה מול שורה – מבנה המסמל תחרות ומשחק בין כוחות, אך גם סדר. כאשר זו שורה של גברים מול נשים זאת היא הצגה של חיזור.

ריקוד של אחד:

ריקוד אינדיבידואליסטי – נקח לדוגמא את הריקוד הצועני. למרות שהצעדים בעלי אופי זהה כל אחד מהרוקדים מבטא את עצמו לפי תנועותיו שהוא מכיר. הריקוד מתקיים בחברותא אך אינו נרקד במעגל או בכל מבנה אחר והוא נשאר אינדיבידואלסטי . גם בריקוד האישי יש התייחסות לסובבים, באמירה או במחוות (ג'סטות) או בשירה או בסיפור תוך כדי ריקוד.

ריקודי טראנס – אחד עומד במרכז המעגל ורוקד עד שהוא נכנס לטראנס (ריקודים שבטיים, מאגיים, או טקס הזאר). המעגל מלווה אותו ומעודד את הרוקד עד אשר הוא בעולם משלו.

הצעדים

הצעדים בריקוד מותאמים למבנה ושומרים עליו כפי שתארתי קודם. צעדי הרוקדים זהים ומכתיבים את הקצב.

דבר נוסף שמאפיין את ריקוד הפולקלור הוא דגש על צעד מסוים, או משקלו. צעד יכול להיות זריז, איטי, רך ועדין, תקיף, זורם, מודגש או קופצני.

הצעדים מבוססים על ריצה, הליכה, החלקה, העברות משקל ודילוג.

התכונה העיקרית הבולטת במחול מזרחי,ובפולקלור שאנו מתעסקים בו הוא העברות משקל. קחו לדוגמא את השמיניות, גמלים, מאיה, דגשים עם האגן.כמו כן גם החלקות, שהם שם אחר לצעדי רדיפה.

לדוגמא: טוויסטים בהליכה. בהם הרגל האחורית עוקבת אחרי הרגל הקדמית שמתקדמת לאורך או לרוחב. דוגמא נוספת היא בריקוד התימני שהוא זריז ועשיר בהעברות משקל בין רגל לרגל.

בריקוד הפלנקו להשוואה הצעדים הם תקיפים ומכתיבים את הקצב בכל רקיעה ורקיעה. הריקוד הצועני כמו הקבוצה שרוקדת אותו מלא בדילוגים והוא קופצני ומשתמש בהעברות משקל רבות.בריקוד מקל

או בריקוד הסעידי המצרי נחיתת הרגל בצעדים כבדה ובעלת משקל.

חשוב לשים לב גם לאופן הדריכה של כף הרגל בצעדים. האם הריקוד נרקד על הבהונות? כף רגל שטוחה? כל אלה משפיעים על יציבת הגוף בריקוד הפולקלור באופן שונה ומקנים לו גם את תכונותיו.

לדוגמא: מחול מזרחי קלאסי – יירקד ברובו על הבהונות (בתוך הגדרה זו גם ריקוד צעיף). בלאדי, סעידי הם ארציים ועממיים והצעדים בכף רגל שטוחה. כמובן שגם תנועות הידיים מושפעות בבחינת "מה שלמטה כך גם למעלה". בריקוד האוריינטלי הקלאסי הידיים ארוכות יותר, ואילו בבלאדי ובסעידי הידיים קרובות יחסית לגוף ואינן חורגות ממסגרתו.

בשמיניות נעשה שימוש בכל שטח כף הרגל עם הרצפה. דוגמא: שמינייה למעלה. לביצוע התנועה אנו משתמשים לפי הסדר הבא: בדריכה על כל כף הרגל, הרמה של העקב ודריכה על החלק החיצוני של כף הרגל, דריכה על הבהונות וכרית כף הרגל, ובזמן העברת משקל לרגל השנייה יש דריכה על הצד הפנימי של כף הרגל.

הצעד הוא שנותן את הקצב- בריקודי הפולקלור הצעד סופר את הקצב של המנגינה אותה רוקדים.

בריקוד הצועני שבו הקצב הוא לא סימטרי הדבר משפיע על אופי הצעדים. לכן חלק מהצעדים בו נעשים בדילוג קטן ובקפיצה על מנת להספיק את הקצב. או בריקוד הדבקה. במחול המזרחי הקצב מכתיב כפולות של 4.לדוגמא: 4 צעדים לימין אפשרות אחת,או שני צעדיים איטיים שכל אחד מהם כפול בזמן וכך זה גם ספירה של 4. לפי הסכימה הזאת שימי הוא כבר כפולה של 16 או 32.....(ז"א פי 4 במהירות או 8).

כאשר ריקוד פולקלור עולה על במה...

הגענו לסוגיה המתבקשת. מה קורה כאשר ריקוד פולקלור מוצג על במה?

כל ריקוד בין אם הוא שייך להגדרת הפולקלור או לא, המעובד ע"י כוריאוגרף מקבל את התוית ריקוד לבימה. כמקבילה נשווה את זה למוסיקאים המשתמשים בלחנים עממיים ויוצרים להם צליל חדש או איכות אחרת.עם התהליכים והזמן ריקודי פולקלור החלו נרקדים על במות ומשווקים כמופעי מחול או בידור. (לא בשלילה אלא להנאת הקהל האוהב את הריקודים). פולקלור וריקוד לבימה מתערבבים זה בזה עד כדי כך שקשה לשים את האצבע ולומר: מה היה הריקוד קודם? פולקלור? או ריקוד לבמה?

על השוני בין ריקוד פולקלור לריקוד אומנותי לבימה

המחול העממי, הוא נחלת הרבים ואינה קשורה בשמו של יוצר כזה או אחר.

הריקוד צומח מתוך הסביבה המקומית שלו. ריקוד מסורתישומר על צורתו ואופיו, עובר מדור לדור אך ללא שינויים משמעותיים. בני העם הרוקדים אותו נולדים לתוך זה. בלי תוים, או שינון צעדים מיוחד ריקודם הוא גם שפתם.

ריקוד אומנותי הוא אידיבידואליסטי וקשור בשמו של יוצר. אומנות בת ימינו משאירה אחריה מחשבה של מה המשורר רצה לומר, ובמקרה שלנו הכוריאוגרף. לא תמיד היא נתפשת.עם זאת הריקוד האומנותי לבימה שומר על כלליו של ריקוד הפולקלור ומציג כיאות את צעדיו והטכניקה שלו.

הריקוד העממי משופע בדמיון או הפוך מזה מציאות (עבודת אדמה, מלאכות הבית, זוכרים?). הריקוד העממי הוא בתולי. הריקוד לבמה לעומתו הוא ריקוד מודע, ריקוד שנבחרו בו בקפידה כל הפרטים, הצעדים הטכניקה מה יבוא לפני מה.

השימוש בריקוד פולקלור על במה נעשה אחרי למידה וידע, ומובא לקהל אחרי שעבר שכלול לפי טעמו האישי של הכוריאוגרף בהצגה.

רוצים ללמוד עוד על הכותבת GUL מנהלת תחום ריקודי בטן - לחצו כאן