Basic4

הפורטל הברזילאי בהרצה...    ברזיל בתל אביב - מסיבה ברזילאית כל שישי ב RESORT    

ראשיתו והתפתחותו של קרנבל ברזיל

כתבות נוספות
ההופעות של להקת OLODUM מברזיל בארץ
להקת אולודום - ברזיל
קרנבל ברזיל - חוויותיו של אייבי בקרנבל הברזילאי
קרנבל 2005 – ברזיל סלבדור באהיה
כתבות נוספות
הקרנבל הברזילאי
ריקוד החיזור - קרימבו
הריקוד האסור - למבדה
מהי בטוקדה?
כתבות נוספות

ראשיתו של הקרנבל הברזילאי, היתה במועדוני הלילה שהיו אקסקלוסיביים ללבנים בלבד, ומהם, כמו באירופה, יצא אל הרחוב. הקרנבל בגלגולו הקודם נקרא אנטרודו ( Entrudo, מילולית: פריצת גדר). היה זה חג אלים, שרב היה בו השימוש בפצצות סרחון, בסילונות מים וכדורי בוץ. לקראת מחצית המאה ה- 19, הפך הקרנבל להיות נחלת החלק נמוך המעמד, שבקרב האוכלוסיה האירופית בברזיל.

במשך עשרות שנים התייחסו האליטות אל הקרנבל בסובלנות, כל עוד היבטים מסויימים של חגיגתו לא איימו עליהם. בשנת  1853 נעשה ניסיון להוציא את האנטרודו אל מחוץ לחוק, למרות שמעשית לא היה ניתן להפסיקו. בשנות ה- 70 של המאה ה-19, החלו פובליציסטים בסלבדור לתקוף את מה שהגדירו כ- "entrudos", היינו, "פראיות, גסות ומשחיתות", שחוגגיהן עברו את הגבול של כללי ההתנהגות הבלתי טובים, שעה שהתיזו על הצופים תערובות מטונפות של קמח, מים ולעתים גם שתן, וביצעו תעלולים גסים נוספים. ב"מלחמות קטנות" אלו השתתפו גם צעירים שחורים שהקפידו לתקוף רק שחורים אחרים; הצעירים הלבנים תקפו כמובן את כל מי שנקרה בדרכם. כלומר, לא היה פה "טקס היפוך" אמיתי; הסדר החברתי נשמר! האופי המשווה של הקרנבל בבאהיה לא חל על היחסים בין הגזעים.

עד היום, נראים ומורגשים שרידיו של האנטרודו בפרברי סלבדור או ריו דה ז'נרו. הברזילאים גאים באנטרודו, אותו הם רואים, בטעות, כיצירה מקורית ברזילאית, לעומת הקרנבל, שהוא מיובא מאירופה. בתגובה על מחאתם המתגברת של אזרחים הגונים נגד מה שהגדירו כאופיו הלא תרבותי והברברי של הקרנבל, פרשה העילית לאולמות תיאטרון ולמועדונים פרטיים. שם היא קיימה בבטחה את נשפי המסיכות הבזבזניים והיקרים שלה, הרחק מפשוטי העם שנותרו ברחובות הרוגשים יחד עם רבבות חוגגים, שהגיעו לבירה מחלקי המחוז השונים. כבר במהלך המאה ה-19, נסוגו בני המעמד הגבוה אל המרפסות והותירו את הבמה, את "שדה הקרב", למעמדות הנמוכים.

כבר ב- 1840 נערך נשף הקרנבל הראשון במלון 'איטליה' בריו דה ז'נרו, מתוך רצון לחקות את הנשפים הענקיים של אירופה וכדי להרחיק את בני הטובים מהאנטרודו. נשפי הקרנבל נועדו מלכתחילה לשכבות היותר מבוססות. העניים יותר חגגו במועדונים שכונתיים או פשוט חוללו ברחובות, תוך כדי שתייה לשוכרה.

בשנת 1855 התארגן לראשונה מצעד הרחוב. בשנת 1877 זכורה לדיראון בהיסטוריה הברזילאית. היתה אז בצורת קשה, בממדים של אסון לאומי, אשר הבריחה אלפים מתושבי הנורדשטה, עבדים משוחררים וחקלאים שחוו חרפת רעב, כולם נעו לערים הגדולות ריו דה ז'נרו וסאן פאולו, התערבבו באוכלוסייתן, ומן הסתם, השפיעו על אווירתן.

ייתכן והתאריך המשמעותי ביותר בהפיכת הקרנבל לאירוע המוני הוא 1888, השנה בה נחקק "חוק הזהב", דהיינו, חוק שחרור העבדים הכושים, שזרמו מן החוות החקלאיות אל הערים. בגלל התפתחות התעשייה בדרום ברזיל, נעו העבדים הכושים דווקא לכאן. בין הנודדים היו גם אותם כשרונות מוזיקליים, שהפכו תוך זמן קצר, להיות המרכז התרבותי של ברזיל. הרחובות התמלאו בצלילים שהתערבו אלה באלה. קבוצות קרנבל עם בטוקָדות (צוות מקישנים) אדירות, קבוצות נגני חליל, קאווקיניו (גיטרת סופרן זעירה) וגיטרה, תזמורות צבאיות עם כלי נשיפה רבים ונגני בתי קפה. העבדים המשוחררים הביאו עמם לערים הגדולות את מסורת הריקודים האפריקאיים, תוך שימור של התלבושות, הקצב ואחדים מכלי הנגינה.

במשך מאות בשנים המשיכו העבדים הכושים להחזיק באמונת אבותיהם גם כשהתנצרו וגם כשנרדפו ע"י האינקוויזיציה. ביום היה העבד מתפלל בכנסיה לישו, מריה ויתר קדושי הנצרות ובלילה, לאליליו העשויים עץ. במאה ה-19, היתה המסורת האפריקאית חלק בלתי נפרד מתרבותם של אותם כושים וככזו היא תופסת מקום מרכזי עד היום. הגעת הכושים החריפה את הקיטוב המעמדי בערים הגדולות, שחפף גם את ההבדל האתני. בני המעמד הגבוה, סוחרים לבנים בדרך כלל, כונו גם "החברה הגבוהה" (Grandes sociedades). החברה הגבוהה המשיכה בנשפיה האקסקלוסיביים, על טהרת המסורת האירופאית והשתכללה משנה לשנה בתלבושות, בפלטפורמות מקושטות ולהקות מוסיקליות מורכבות. בה בשעה, התארגנו בחוצות העיר, בני המעמדות שמחוץ לחברה הגבוהה ועיצבו קרנבל חילופי, שעד מהירה עתיד יהיה לרשת את המקורי.

בעבר, אפשרו המעמדות הגבוהים של העיר ל"עמך", להוציא את תסכולם על ידי זריקת ביצים סרוחות, קמח ופירות רקובים. יותר מאוחר, חופש הפעולה של האחרונים הלך והוגבל ואת מקום הקרנבל היצרי והאלים, תפס קרנבל מתורבת יותר, כפי שקרה בריו דה ז'נרו במעבר מהאנטרודו לקרנבל של ימינו. את הנוזלים המושלכים החליפו פתיתי נייר. עם זאת, לא כל מוסכמות הקרנבל נזנחו: ברבים מנשפי המסכות המשיכו להפוך את הסדר הקיים. גברים התחפשו לנשים, אצילים לאביונים ועוד.

לאחר ביטול העבדות ב-1888 מילאו מועדוני רחוב של שחורים, תפקיד כה מכריע בקרנבל, עד שהעיליתה התלוננה כי הם משתלטים על החגיגות. המפורסמים שבמועדונים הללו היו Embaxada Africana - (שגרירות אפריקנית) ו- Pandegos d'Africa (ליצנים אפריקניים). במשך כמה שנים לאחר מכן היה הקרנבל בבאהיה מבחינת מופת לייתר חלקי הארץ: שופע חיים, פתוח לכל ומתנהל במסגרת החוקים הבלתי כתובים של החגיגות (לבנים בתחפושות אירופאיות; שחורים מחופשים לאפריקאיים "פראיים" ועוד. בשנת  1904 שוב חל מהפך, כשמאמר מערכת דרש להטיל איסור על הבטוקדות, (Batucadas), חבורות המתופפים האפריקאיות, לעטות מסיכות לאחר רדת החשיכה, ולמנוע מהם לבצע כל פעולה ביקורתית כלפי המכובדים או לפגוע בהם. התלונה העיקרית היתה, שמועדוני הקרנבל, הפועלים בהשראה אפריקאית, מעודדים פרימיטיביות במקום תרבות, אגב הפקת רעש גדול ועיוות הסמבה המסורתית. בעקבות זה הוטלו ב- 1905 איסורים חמורים על הבטוקדות, והמועדונים הפועלים בהשראתם נותרו מחוץ לחוק במרבית הערים במשך 30 שנה לערך.

השינוי התחולל לאיטו. ב- 1938 ביטל הדיקטטור ז'טוליו וורגאס, את האיסור להשתמש בתופים אפריקאיים. ב- 1949 הוקם האפושה( afoxe ) הראשון, כך נקראו כעת הבטוקדות. השם שהוענק לו היה "בני גאנדי". הבחירה במנהיג ההודי כסמל היתה נוחה, מאחר שהיא אפשרה לבני הקבוצה ללבוש את בגדי הלבן הגאנדיים, צבע שהיה גם בבחינת מחווה לאבי כל הרוחות ומשכין השלום. כמה מבני המעמד הגבוה הזדעזעו נוכח פעולתו של מועדון המורכב מ"מכשפים" ומ"עוסקים בקנדומבלה"., אך הרשויות לא דיכאו אותו. בקראם תיגר על האיסור העירוני לקיים חגיגות "פרימיטיביות", רקדו ארבעים מחבריו בטורבנים ובגרביים כחולים בוהקים, בקרנבל של 1949, לצלילי מוסיקת ז'ונגו אפריקאית. אגודת "בני גנדי" התקיימה עד סוף שנות ה- 60. היא קמה לתחייה אחרי הענקת החנינה לגולי המטר הצבאי בשנות השבעים, אך כעת החלה לפעול כקבוצת אינטרסים, המייצגת את השחורים במגעיהם עם השלטון הלבן. הסימליות שנכרכה בכינוי האגודה על שם אביה ההודי של ההתנגדות הסבילה, התפוגגה.

המועדונים השחורים של סלבדור הוסיפו להתמודד עם המכשולים שניצבו בדרכם. בשנת  1972התלוננה חברה במועדון של נשים לבנות כי חבר במועדון אפושה שחור ניסה לאנוס אותה, ובעקבות תלונתה אסרה המשטרה למעלה מ-3000 מחברי הקבוצות השחורות. אך כמה שנים אחר כך השתפר מצבם של ה"בלוקוס"(Blocos) - מועדוני הקרנבל האפרו-ברזילאיים.

ב- 1977 ניצח לראשונה בתחרות הקרנבל השנתית של סלבדור, מועדון שחור ושמו "אפושה מודרנו". בסוף שנות ה- 70החלה לפעול "תנועת הכח השחור" הקטנה, שטבעה את המונח ( "Bleque pau" משמעות השם: Bleque בחיקוי למילה האנגלית ,Black, ו-pau - שפירושו מקל). התנועה נתקלה בהתנגדות עזה, אפילו בקרב הכושים. מעטים רצו לזנוח את מיתוס הדמוקרטיה הגזעית. אולם בשנות ה-80, כאשר התנועה הסיטה את הדגש לחיזוק המודעות השחורה, גברה התמיכה בה, ואפילו כמה לבנים הצטרפו לשורותיה.

בניגוד לריו דה ז'נרו, ששחוריה העניים נהגו לבזבז את כל חסכונותיהם כמעט על חיקוי הלבנים בכלל ובמיוחד דמויות היסטוריות בני המעמד הגבוה, החלו קבוצות של מתופפי הקרנבל בסלבדור ללבוש תלבושות בסגנון אפריקאי ולהפגין את שורשיהן האפריקאיים, למרות שבקיאותן בהיסטוריה האפריקאית היתה מעורפלת בלשון המעטה. פעמים רבות היתה ההיסטוריה האפריקאית שהציגו רק תערובת של סטריאוטיפים וחצאי אמיתות. הקרנבל של באהיה הפך ממזיגה של "עשירים ועניים" למזיגה של "שחורים ולבנים". גם אם ההיסטוריה האפריקאית שיצרו היתה מגוחכת, כפי שקרה כשבאחד הקרנבלים הציגו את מצרים כאחת מארצות המוצא של הכושים, היא חשובה בעיצוב הגאווה המעמדית וביצירת דימוי עצמי אתני חיובי. ההיסטוריוגרפיה הברזילאית נכתבה על ידי לבנים וחלקם של הכושים בעיצובה ובניינה של ברזיל מצטמצם לאזכורים פאטרונאלים בספרי ההיסטוריה של בניית ארץ זו בידי עבדים. התהלוכות הדידקטיות הללו הציעו חלופה ועזת להיסטוריה הברזילאית החסרה לחלוטין דגמי חיקוי שחורים. שנות הדיקטטורה הצבאית היו מבחינת צעידה אחורה בתחום האינטגרציה הבין גזעית והאפליה שננקטה על ידי השלטונות באה לידי ביטוי גם בתקופת הקרנבל. בהנחיית שלטונות העיר הוקפו בטבעת-ביטחון המשאיות המיוחדות שנשאו בימות תזמורת, בחלקים שונים של העיר, במטרה למנוע את חדירתם של גורמים בלתי רצויים.

להקת אולודוםב- 1974 נוסד המועדון האפריקאי "אילה אייה"  Ile Aiye (מיורובית: "בית החיים"). מועדון שקם כתגובה של קבוצות הקרנבל השחורות להפרדה הפיסית שהטילו זה מכבר שלטונות העיר על הקרנבל. ב- 1979 נוסד גוף צבאי למחצה של מתופפי קרנבל שחורים, שמנה  475 חברים והציב לעצמו יעדים פוליטיים ומונה כבר למעלה מ- 3000 חברים. הארגון בחר לעצמו את השם "אולודום". השם נגזר מן המונח היורובי, שמשמעו "אלוהי האלים". צבעי הקבוצה הם הצבעים האפריקאיים - שחור, צהוב וירוק. נשיא "אולודום", ז'ואו ז'ורד'ה סנטוס רודריגז, הינה דוגמא לדמות נדירה עדיין, של ברזילאי ממוצא שחור, שזכה למידה מסויימת של עצמה פוליטית, בעיקר בזכות חשיפתו מחוץ למדינה. אולודום חנך בית ספר להוראת תרבות אפרו-ברזילאית לילדים שחורים; נלסון מנדלה ביקר בו ב- 1991 והוא הפך לנדבך, עליו נבנית מודעותו השחורה של דור חדש. אולודום ו"אילה אייה" הם שני המועדונים האפריקנים המובילים של סלבדור, הם מייצגים הלכה למעשה את הדור הבא, הגאה במורשתו, המיליטנטי יותר, לאחר הססנותם של "בני גאנדי". כך, הקרנבל של סלבדור איננו רק פריקת עול ואיננו רק סובלימציה של היצרים והתסכולים אלא גם כלי תרבותי להפגנת זהות לאומית.

 


בניית אתרים , מתווך , חברת הובלות Cargo MS , קורס נדל"ן ,תוכנת הנהלת חשבונות מנג'ר , שי לעץ גיזום עצים , צלילה חופשיתארז מנעולים תל אביבהמלצות פורטל ריקוד , תריסי נירשני יעקובי מעצבת תכשיטים , תקליטן , קורס סקיפרים במועדון יאכטות BlueWave ,  הפרעות אכילה , עורך דין תאונות דרכים , עורך דין מסחריהרכב בוסה טריו , Matinee Cosmetics